חצוצרות - חצי נזק צרורות

לענ"ד There seems to be a connection between חצוצרות, צר, צרור, וחצי צרורות besides for the obvious linguistic connection of חצצ"רות - חצי צרר. Note the following:

1-Note the כתיב וקרי
דברי הימים ב' ה--  יב והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ, במצלתים ובנבלים וכנרות, עמדים, מזרח למזבח; ועמהם כהנים למאה ועשרים, מחצררים (מחצרים) בחצצרות.  יג ויהי כאחד למחצצרים (למחצרים) ולמשררים להשמיע קול-אחד, להלל ולהדות ליהוה, וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו; והבית מלא ענן, בית יהוה

2-Note צרור in reference to the parasha of אחות אשה, another issue of "doubles and halves".

3-Note the mentioning of צר and צורר in the parasha of חצוצרות in בהעלותך.

4-Note חצי נזק צרורות.

5- "עד חצי המלכות ותעש" - it's always been a strange phrase

6- the חיצי יהונתן regarding מלכות בית דוד in שמואל א  --
ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה

[which would explain their communicating with this "arrow code" despite the fact that in Shmuel I 20:41 they are afforded ample time to speak alone]

Purely conjecture, half of צרור is 248 = רמ"ח... I have no explanation...

[Later, found the following commentary בינת נבונים on the מדרש פליאה: קנד

עשה לך שתי חצוצרות כסף הה״ד ירא את ה' בני ומלך
(על פי דברי הרב הק ׳ מהרד׳׳ב זצוק״ל כתיב עשה לך שתי חצאי צורות כסף שיהיו נכספים זה לזה היינו חלק הנפש אשר עוה״ז הכסיף לידודה לחלק השמימי ואז חלק השמימי יכסוף להאחר לחלק אשר בעוה״ ז. והנה רמ״ח בנימטריא חצי מספר מלכות והנה גם חלק הנפש השמימי במקורה הוא ג״כ רמ״ח זה הוא מלכות שמים שלמה שהזכירו תז״ל וה״ס אברהם אברהם הנזכר אחר העקידה . אחר-שכבר נתקרב אברהם כ״כ בקונו שמסר להשי״ת דבר החביב עליי יותר מנפש היינו בן יחיד הבן יקיר לי הוא המסה״נ המופלג והדיוק לגמרי בקינו (שמסר להשי״ס) ונתהוו לאחדים ממש חצאי הנפשות רמ״ח רמ״ח אברהם אברהם וכשהיו מספר מלכות שמים שלמה והוא לדעתי סוד הפסוק הבן יקיר לי אפרים וכו׳ רחם ארתמנו נאם ה ׳ . :בזה יתבארו דברי המדרש מ״ל עשה לך שחי חצוצרות כסף היינו כסיפות השתי חצאי צורות זש׳׳ה ירא את ה׳ בני ומלך המליכהו עליך דכיון דשתי חצאי צורות יתחברו רמ״ח רמ״ח ויתהוו מלכות שמים שלמה . בני יששכר :]


[עיין בשער מאמרי רז"ל מסכת בבא קמא - מאמר ד]

י"ג מדות - ספר עשירית האיפה - ונקה

Just a random token posting of something I saw in the sefer עשירית האיפה  from the Komorna Admor that I thought was very nice.

(pg 10 of the adobe file)

Given that על פי סוד the י"ג מדות דר' ישמעאל are parallel to the י"ג מדות רחמים.   The 13th Midda of ר' ישמעאל being וכן שני כתובים המכחישים זה את זה וכוליה  is then parallel to ונקה----  which is itself contradictory in the pesukim --- ונקה לא ינקה

Also note the ambivalence in meaning of ינקה (as כפרת עונש or as waiving/ויתור ) in Chazal's derasha of


א"ר יוחנן משום ר"מ אמר קרא (שמות כ, ו) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו

Etymology - Family - פמליא

'nuff said.

Torah Number System, אלף, רבוא

Given that חמשה חומשי תורה are a description of existential reality (hence explaining the lack of vocabulary for the number 'zero' in the Torah), it becomes a very peculiar thing when examining the range of base powers that exist in the Torah lexicon. Moreover, there's alot of ambivalence among the two greatest terms-- אלף רבבה.

Firstly, why is there no word/term in the Torah for anything beyond 10,000? Is 10,000 the ultimate number from an existential perspective? Does the Torah see numbers as being a system wholly encompassed within a "Base-10,000" so-to-speak? [also see  משניות ברכות פרק ז משנה ג]

And yet, truth be told, even the word רבבה seems to be somewhat "outside" considering the Torah's closed loop of 1000 to 1 i.e. אלף 'elef' to אלף 'alef'. 

-Also note the consistent usage of אלף over רבבה throughout the Torah e.g. שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים instead of ששים רבוא. 

-Also note the מינוי שופטים going only up until שרי אלפים...
- note אל"ף gematria being אי"ק or, 1-10-100 

[Further interesting then to understand the usage of רבבה in it's relatively limited instances ---> שובה ה רבבות אלפי ישראל and והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה and אחותינו את היי לאלפי רבבה and איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה and ואתה מרבבות קדש and  ושניים מכם רבבה ירדופו.]

[ ועי' שער הכונות דרושי ציצית סוף דרוש ג' דמילוי שם א"ל שד"י הוי כנגד עולם הבריאה והשווה למס' ברכות ברוך ה אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו וכו]

לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה

כב,ה לא-יהיה כלי-גבר על-אשה, ולא-ילבש גבר שמלת אשה

The wearing of a man's clothing on a woman being existential whereas woman's clothing on a man being merely לבוש.

Note also that both parts of the pasuk are structured around the male aspect as focal point. Male's clothing or the man himself.

הבל

הבל I think gets a really bad rap when you read קהלת. Usually translated as vanity or something empty. I think it's a mistake.

Consider how much importance הבל gets:
1) name of הבל בן אדם
2) our entire life being defined by 7 הבלים - see הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל
3) specifically הבל פיהם של תינוקות של בית רבן
4) kabbalistic writings

and yet then why is it seen so negatively as הבל ורעות רוח.

I'd suggest the pain of הבל is in encountering the wisp (or maybe better the halo as in אור מקיף) of true existential being and meaning. The wisp of it but not the source itself, hence the angst and frustration. Requires further explanation.

Also how is קן/קנין the death of הבל? How is שת the substitute of הבל?
שת לי אלהים זרע אחר וגו' all questions that need to be considered...

Quote

"I'm not going to sit here and tell you I'm a good person.
I'm not a good person.
But atleast I feel bad about the fact that I'm a bad person...."

Sort of a quote-that-was-never-spoken in a conversation with someone named Ezra from Bat Yam.