Etymology: Calamity, קלמתא, כינים

ח,יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכנם, בכל-ארץ מצרים

ואמר ה', למשה, אימר לאהרון, ארים ית חוטרך ומחי ית עפרא דארעא; ויהי לקלמתא, בכל ארעא דמצריים

תפלה As Defining Reality; מתפלל, ויפלל, פלילים

[It's possible I've heard all this from R' Matis, forgot, and now it comes to me as if I thought of it myself]

It's quite a startling thing-- the text of our Tefillah lacks any phrases of requests?!! If you look through the עמידה you will not find a single wording of a request (such as "please" נא or "could you" האם תוכל or "we beg you" אנו מתחננים etc etc) save for two [see below]. Everything is said either בלשון צווי or in the prophetic future tense.. דוק ותשכח

A:
תפלה and פלל meaning "defining how reality ought to be".
Justice in Life depending not on existential Truth of שמים alone but on how it's perceived and received מצד Creation and the נבראים.  Avraham's השופט כל הארץ לא יעשה משפט being then an issue that must be addressed even if Truth by itself sees otherwise... תפלה then being the ultimate example of the mutuality and interrelationship of מלכות Cf. ואני תפלה... אין מלך בלא עם

מתפלל then being "re-defining to oneself  how reality ought to be"

ויפלל  then being "asserting on the world how I feel reality ought to be" and hence the קנאות of פנחס being not an act of פסק דין but a visceral reaction to what the קנאי sees as a violation of what ought to be --- בועל ארמית הבא לימלך אין מורין לו as R' Matis always explained.

and of course then- beautifully- the one instance of פלל appearing in a situation of defining something that had yet to be and come into the world -- דמי וולדות i.e. כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפלילים.

תפלה being unable to define reality once reality has already manifested physically יהי רצון שלא יהו אלו תוך ביתי-- הרי זו תפלת שוא

[Note: In נוסח אשכנז there is not a single instance of נא in the עמידה. In נוסח עדות המזרח there are two.. one in גאולה of ראה נא בענינו and one  in ברכת צדיקים we have ועלינו יהמו נא רחמיך ה' אלקינו.... I do not have an explanation....]

[Later found the Malbim says this point on פלל and הפלאה, see here.

ובני חלאה צרת וצחר ואתנן

דברי הימים א ד ולאשחור אבי תקוע, היו שתי נשים: חלאה, ונערה. ותלד לו נערה את-אחזם ואת-חפר, ואת-תימני ואת-האחשתרי; אלה, בני נערה.  ובני, חלאה--צרת יצחר (וצחר), ואתנן.

סוטה יב א - ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה. "אשחור" זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור? שהושחרו פניו בתעניות. "אבי" שנעשה לה כאב. "תקוע" שתקע את לבו לאביו שבשמים. "היו שתי נשים" נעשה מרים כשתי נשים. "חלאה ונערה" לא חלאה ונערה הואי אלא בתחילה חלאה ולבסוף נערה (דברי הימים א ד) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומין כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו

It's hard to understand how חז"ל  justify their derasha on צרת צחר ואתנן when they are listed under חלאה and not נערה...?!

Truth as United Whole

Note there is no plural form of אמת as there is for שקר i.e. שקרים.

Ultimate Truth thereby being only as a product of the entirety of detail, indivisible...

World Without Gerunds

I
[I could be wrong. I didn't do a word search]

Note, biblical hebrew (תנ"ך) does not have any grammatical form for objectifying an activity, a gerund (??)... A פיעול form (??) ...

לימוד, סיפור, פירוק, בישול, זיווג, קירוי, מינוי, בימוי, תיוג, גישור, וכו' וכו' וכו

[I think similarly there's no "פעילה" form either e.g. דרישה, פריקה, מרידה, בגידה, וכו....]

-- The insistence on stripping reality down to only what IS; process (and process activities e.g. verbs) therefore having no objective standalone recognition. The stripping away of projections, symbols, layers, concretizing of fantasy, reification,  etc


II  פעילה vs פיעול
As mentioned above both being reifications of actions and hence not part of Tanach's existentialism, yet note the subtle difference between  the two which has little parallel in english:


For example, בגידה being standalone/ passive-- "a betrayal" whereas ביגוד is the active assertive act of betraying---

-- the assertive male ו --i.e. ביגוד vs the emergent passive female ה --i.e. בגידה

Note then the significance of לימוד התורה vs למידת התורה.....

III   פעולה 
However, there is a form of reification of action you do find in the Torah-- פעולה as in

גאולה ,סגולה, ישועה, גדולה, גבורה, וכו

There where you have both ו and ה, you have איש ואשה שכינה שרויה ביניהם, or an instantiation of existential meaning/being to physical mundane acts that otherwise are without such existentialism.

Disclaimer: All of the above could be nonsense.... וצע"ע

 [ ועיין במלבי"ם על הספרא, ויקרא נדבה סימן יג ]

אל אלהים יהוה

ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א 

וחזרו [מינים] ושאלו אותו [רבי שמלאי] מה ההן דכתיב (יהושוע כב) "אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וגו' "

 אמר להן "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.

 אמרו לו תלמידיו, רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב?

 אמר להן שלשתן שם אחד כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס 

There may be a beautiful nuance here because in the roman naming convention the first name is actually the טפל [technically called praenomen, or "before the name"] to the later 2 names which refer back to the person's clan and family branch i.e. those being the more essential, fundamental dimensions of the person. So too here then אל אלהים ה. Consider ויקרא לו אל אלהי ישראל said on יעקב אבינו versus ה' ממקור ישראל.

[Note though it's not a perfect parallel because in the Roman convention the 2nd name (the clan name) is actually more encompassing than the 3rd (the family branch of the clan) whereas in our case הויה is more essential than אלהים... but still a nice connection I think]

Cilicia - נגעים , גריס הקילקי

 נגעים ו,א  גופה של בהרת, כגריס הקלקי מרובע.

'nuff said.