ברכות ג ע"ב
כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד
רציתי לפרש מאי לשון "אדנוני המלך" ולשון "בור" ולשון "בגדוד" דווקא
עיין זוהר חלק א דף קס"ח ע"א --
תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד, אברהם שבק ליה, וכן יעקב ויוסף, יצחק אמאי לא שבק ליה כלום, בגין דדוד מלכא מסטריה קא אתא
והנה בו"ר עולה יצח"ק (208) וגדו"ד עולה טו"ב (17) , צדיק כי טוב.
ובכן הכוונה לענ"ד שאין ספירת מלכות יכולה להתפרנס על סמך הדינים לבד וזקוקה לפשוט ידיה בגדו"ד, ודו"ק.
