מצבה ומזבח

מצבה ומזבח / Obelisk & Altar / Male & Female

Immensely enjoyed the observations in Isaiah Cox's writings on Pillars although I still feel there is a need for further understanding of ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך

Particularly enjoyed the insight that מזבח is a functional (process-oriented) structure whereas מצבה is simply an object of static Being without need for services and functions. This being far-reaching indeed. See here as one example post of many.

Just one note to jot down:
the מצבה as in ה' צבאות  vs. the  מזבח as in זבחי אלהים.

גימטריה - רחוק וקרוב

 רחוק = 314 = שדי
קרוב =308 = שח

314-308 = 6 = ו

כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו
קרוב אתה בפיהם
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב

רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו


[ועיין בשער מאמרי רז"ל מסכת אבות - נספח ליקוטים על המשנה נתאי הארבלי אומר]

Hindu "Maya" and דובר שקרים לא יכון לנגד עיני

A startling resemblance and connection between the concept of Maya in Indian religions and Rabbi Akiva's water in Chagiga 14b:

ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני


Also, compare with Thales' belief that everything comes from water.

Happiness Of An Abstract

זוהר חלק ג דף ח

פתח רבי יהודה ואמר (תהלים ק ב) עבדו את יהו"ה בשמחה וגו', עבדו את יהו"ה בשמחה, הכי אוליפנא, דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח לקודשא בריך הוא, בעי בחדוותא ברעותא דלבא, בגין דישתכח פולחניה בשלימו. ואי תימא פולחנא דקרבנא הכי הוא, לא אפשר, דהא ההוא בר נש דעבר על פקודא דמאריה, על פקודא דאורייתא, ותב לקמי דמאריה, במאן אנפין יקום קמיה, הא ודאי ברוח תבירא ברוח עציב, אן הוא שמחה אן הוא רננה. אלא תמן תנינן, ההוא בר נש דחטי קמי מאריה, ועבר על פקודוי, ואתי לקרבא קרבנא ולתקנא גרמיה, ברוח תבירא ברוח עציבא בעי לאשתכחא, ואי בכי, שפיר מכלא, הא שמחה הא רננה לא אשתכח. אלא במאי אתתקן, בהנהו כהני וליואי, דהא אינון אשלימו שמחה ורננה בגיניה. שמחה בכהנא אתקיים, בגין דהוא רחיקא מן דינא תדיר, וכהנא בעי לאשתכחא תדיר באנפין נהירין, חדאן יתיר מכל עמא, דהא כתרא דיליה גרים. רננה בליואי, והכי הוא, דהא ליואי משתכחי על שיר לעלמין, כמה דאוקמוה. ואלין קיימין עליה, וביה אשתלים פולחנא לקודשא בריך הוא, כהנא קאים עליה, וכוון מילין בחדוותא ברעותא, ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, וליואי בשיר, כדין כתיב, דעו כי יהו"ה הוא אלהי"ם, דא הוא קרבן, לקרבא רחמי בדינא ומתבסם כלא. השתא דלא אשתכח קרבנא, מאן דחטי קמי מאריה, ותב לגביה, ודאי במרירו דנפשא בעציבו בבכיה ברוח תבירא, היאך אוקים שמחה ורננה, הא לא אשתכחו גביה. אלא הכי אוקמוה, דתושבחן דמאריה, וחדוותא דאורייתא, ורננה דאורייתא, דא הוא שמחה ורננה. והא תנינן, ולא מתוך עצבות וכו', דלא יקום בר נש קמי מאריה בעציבו....

לענ"ד -- Q: How can one find a connection to happiness within the confines of an actual life so marred and broken (or simply in layman's terms "screwed up")? 

A: In the recognition in reality's abstract potential for perfection (חדוותא ורננה דאורייתא). In the abstract truth and eternalism of a mathematical formula; in a world that theoretically could work right; in the existence of a commandment (מתוך שמחה של מצוה) so perfectly fitting within the proper context (צדקו יחדיו) even if oddly peculiar within our own. One has to "pick oneself up" from his personal actual life of innefficiency (עומדין להתפלל) and hone in on the happiness, perfection, and beauty that he knows is embedded within reality's potential to offer, even if only someday in the future. The future is bright...

"I see babies cry... I watch them grow... they'll learn much more... then I'll ever know... and I think to myself... what a wonderful world..."

That's why I'd suggest Chazal were so ridiculously verbose here- אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך צחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים --(i.e. even though these things are the modi operendi in the kind of  world we currently physically live in),  but rather 'pick yourself up" from all that and focus on the happiness within Life's abstract potential for perfection (מתוך שמחה של מצוה); soon to be expressed one day we pray.

It's a somewhat muddled thought.... needs fine tuning... but needed to write it down for my notes in the meantime...

Frederick Douglass - כי ברב חכמה רב כעס וגו

Certifiable gold!! That's all I can say.

Frederick Douglass below is describing his situation as he gradually was self-educating himself while being a slave... smart and free is one thing; dumb and enslaved another; smart and enslaved, an agony...

(Narratives of the Life of Frederick Douglass p.20)
The reading of these docoments enabled me to utter my thoughts, and to meet the arguments brought forward to sustain slavery; but while they relieved me of one difficulty, they brought on another, even more painful than the one of which I was relieved. The more I read, the more I was led to abhor and detest my enslavers. I could regard them in no other light than a band of successful robbers, who had left their homes, and gone to Africa, and stolen us from our homes, and in a strange land reduced us to slavery. I loathed them as being the meanest as well as the most wicked of men. 

As I read and contemplated the subject, behold! that very discontentment which Master Hugh had predicted would follow my learning to read had already come, to torment and sting my soul to unutterable anguish. As I writhed under it, I would at times feel that learning to read had been a curse rather than a blessing. It had given me a view of my wretched condition without the remedy. It opened my eyes to the horrible pit, but to no ladder upon which to get out. 

In moments of agony, I envied my fellow slaves for their stupidity. I have often wished myself a beast. I preferred the condition of the meanest reptile to my own. Any thing, no matter what, to get rid of thinking! It was this everlasting thinking of my condition that tormented me. There was no getting rid of it. It was pressed upon me by every object within sight or hearing, animate or inanimate. The silver trump of freedom had roused my soul to eternal wakefulness. 

Freedom now appeared, to disappear no more forever. It was heard in every sound, and seen in every thing. It was ever present to torment me with a sense of my wretched condition. I saw nothing without seeing it, I heard nothing without hearing it, and felt nothing without feeling it. It looked from every star, it smiled in every calm, breathed in every wind, and moved in every storm. 

I often found myself regretting my own existence, and wishing myself dead; and but for the hope of being free, I have no doubt but that I should have killed myself, or done something for which I should have been killed.

כי ברב חכמה רב כעס ומוסיף דעת מוסיף מכאוב -קהלת

Download -  Narratives of the Life of Frederick Douglass - Guttenberg Library

[P.S. I've often considered the thought that the above-mentioned anguish is the same logic behind discouraging unmarried men the study of kabbalistic texts i.e. the strong emphasis and centrality of male-female interaction throughout kabbalistic texts is bound to enlighten the young bachelor towards the path of interrelational perfection but with no means of immediately attaining it... that could be why I relate to this piece so strongly.... my humble thoughts... (ועיין שער הכוונות דרוש פסח יב) ]

Julius Nyerere Quote

Great thinker in my humble opinion. Man with depth. My kind of man. Check out some of his speeches.

Anyway, just one quote I loved:

Learning has not liberated a man, if all he learns to want is a certificate on his wall and the reputation of being a learned person, a possessor of knowledge,  for such a desire is merely another aspect of the disease of the acquisitive society—the accumulation of goods for the sake of accumulating them. The accumulation of knowledge or, worse still, the accumulation of pieces of paper which represent a kind of legal tender for such knowledge, has nothing to do with development