Truth as United Whole

Note there is no plural form of אמת as there is for שקר i.e. שקרים.

Ultimate Truth thereby being only as a product of the entirety of detail, indivisible...

World Without Gerunds

I
[I could be wrong. I didn't do a word search]

Note, biblical hebrew (תנ"ך) does not have any grammatical form for objectifying an activity, a gerund (??)... A פיעול form (??) ...

לימוד, סיפור, פירוק, בישול, זיווג, קירוי, מינוי, בימוי, תיוג, גישור, וכו' וכו' וכו

[I think similarly there's no "פעילה" form either e.g. דרישה, פריקה, מרידה, בגידה, וכו....]

-- The insistence on stripping reality down to only what IS; process (and process activities e.g. verbs) therefore having no objective standalone recognition. The stripping away of projections, symbols, layers, concretizing of fantasy, reification,  etc


II  פעילה vs פיעול
As mentioned above both being reifications of actions and hence not part of Tanach's existentialism, yet note the subtle difference between  the two which has little parallel in english:


For example, בגידה being standalone/ passive-- "a betrayal" whereas ביגוד is the active assertive act of betraying---

-- the assertive male ו --i.e. ביגוד vs the emergent passive female ה --i.e. בגידה

Note then the significance of לימוד התורה vs למידת התורה.....

III   פעולה 
However, there is a form of reification of action you do find in the Torah-- פעולה as in

גאולה ,סגולה, ישועה, גדולה, גבורה, וכו

There where you have both ו and ה, you have איש ואשה שכינה שרויה ביניהם, or an instantiation of existential meaning/being to physical mundane acts that otherwise are without such existentialism.

Disclaimer: All of the above could be nonsense.... וצע"ע

 [ ועיין במלבי"ם על הספרא, ויקרא נדבה סימן יג ]

אל אלהים יהוה

ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א 

וחזרו [מינים] ושאלו אותו [רבי שמלאי] מה ההן דכתיב (יהושוע כב) "אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וגו' "

 אמר להן "הם יודעים" אין כתיב כאן, אלא "הוא יודע" כתיב.

 אמרו לו תלמידיו, רבי לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב?

 אמר להן שלשתן שם אחד כאינש דאמר "בסיליוס קיסר אגוסטוס 

There may be a beautiful nuance here because in the roman naming convention the first name is actually the טפל [technically called praenomen, or "before the name"] to the later 2 names which refer back to the person's clan and family branch i.e. those being the more essential, fundamental dimensions of the person. So too here then אל אלהים ה. Consider ויקרא לו אל אלהי ישראל said on יעקב אבינו versus ה' ממקור ישראל.

[Note though it's not a perfect parallel because in the Roman convention the 2nd name (the clan name) is actually more encompassing than the 3rd (the family branch of the clan) whereas in our case הויה is more essential than אלהים... but still a nice connection I think]

Cilicia - נגעים , גריס הקילקי

 נגעים ו,א  גופה של בהרת, כגריס הקלקי מרובע.

'nuff said.

בראשית רבה וישב פרק פד סימן ה

דבר אחר:  וישב יעקב כך אמרו חכמים: לא נהנה יעקב אבינו ממושב, עד שגר במגורי אבותיו. ואיזו זו? זו ארץ כנען, ששם גר יצחק אביו. 

דבר אחר: מגורי, בגימטריא מאתן וחמשין ותשע, מיום שאמר הקב"ה לאברהם: ידוע תדע, עד שעה שנתיישב יעקב אבינו, בארץ מגורי אביו:

ועי' במפרשים שמתקשים ליישב החשבון לפי המקובל שהפסוק "ידוע תדע" האמור בברית בין הבתרים הייתה לע' שנה של אברהם אבינו ולכן רנ"ט שנה אחרי כן כבר כלו לו כל שנותיו של יעקב אבינו!

ואולי אפשר לפרש כוונת המדרש על פי סוד דהנה "מגורי" עולה ר"ס עם הכולל דהיינו עשר הויות של חסדים וגבורות, "מגורי אבותיו", הכלולות בדעת . עפ"ז עולה יפה המשך הכתוב שמשעת השלמת דעתו של יעקב במלואה ניתן עכשיו לבוא לתולדות-- אלה תולדות יעקב יוסף והמבין יבין.

זוג vs זווג

(Many thanks to the blog's commentator Yaakov for the הערה)

Note the זוג used by שדים vs the זווג used by בני אדם. The latter being an interactive, external process of "joining/pairing" between the two. The former being standalone, separate stagnancy of two items i.e. פירוד.

מאותה שעה יושב ומזווג זווגים

מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: 
לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו? 
אמר לה: לששת ימים, כדכתיב (שמות כ): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני, לפלוני וכו

The glaring problem here is that הקב"ה was מזווג זווגים on the 6th day of מעשה בראשית as well?! Furthermore all of ששת ימי בראשית can be seen as מזווג זווגים, consider: יום ולילה, אור וחשך, שמים וארץ, וכו

נלענ"ד the two narratives of פרק א וב being completely separate dimensions. One being a desription of existential structure irrespective of process and time, the other being a description of process and תולדות. 

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם--כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים

פרק א is ברא את עולמו בששת ימים while פרק ב is מזווג זווגים of תולדות שמים וארץ, despite both discussing the same thing. One for Being, one for Becoming. Note יושב ומזווג זווגים

Your Mother...!

Who would have thought that the common street comeback of "your mother..." was actually 2,000 years old...

בראשית רבה פר' ויצא פרק ע הלכה טז

ועיני לאה רכות אמוראי דר' יוחנן תרגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין.
אמר לו: עינוהי דאימך הוו רכיכין! ומהו רכות?
רכות מבכיה, שהיו אומרים: כך היו התנאים, הגדולה לגדול, והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת: יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע.


[ואולם נלע"ד שיש דברים בגו ע"פ סוד מכיוון שלאה הנה היא אימא עילאה...]

Greek Suffix '-os' - יון

Just a cute רמז  I guess.  Notice that a large number of Greek names end with the suffix '-os' e.g. אנטיוכוס, אנטיגנוס, פיליפוס, פרסיוס וכו

The suffix '-os'  'וס' being equivalent to יו"ן.  

Just Wasn't A Right Fit

Taken from Plutrach's biography on Aemelius Paulus

His [Aemelius Paulus] first wife was Papiria, the daughter of Maso, who had formerly been consul. With her he lived a considerable time in wedlock, and then divorced her, though she had made him the father of noble children; being mother of the renowned Scipio and Fabius Maximus. The reason of this separation has not come to our knowledge; but there seems to be a truth conveyed in the account of another Roman's being divorced from his wife, which may be applicable here. 
This person being highly blamed by his friends, who demanded, Was she not chaste? was she not fair? was she not fruitful? 
Holding out his shoe, asked them, Whether it was not new? and well made? Yet, added he, none of you can tell where it pinches me. 
Certain it is, that great and open faults have often led to no separation; while mere petty repeated annoyances, arising from unpleasantness or incongruity of character, have been the occasion of such estrangement as to make it impossible for man and wife to live together with any content. 

שמע ישראל, לא כוון דעתיה- ברכות לג

ברכות לג עמוד ב

אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה

Probably not the true intent of the gemara but I had a thought of how to understand the gemara:

The idea of שמע ישראל being that all of existential reality comes together and meets as one unity of reality. If so, if you're having trouble being מכוון to that concept, the solution is we hit you over the head with a hammer. Now... that sharp searing pain that you're currently feeling clearly and solely in your mind, that's now a part of the singularity of Existence too! Focusing on that IS then your כוונת שמע ישראל. In other words, there can be no excuse for not being כוון דעתיה. All you need to do is open your sensors to your existence, be it what it may, and that then is your ייחוד שמע ישראל.

Etymology - Agora - אגורה

Clearly the greek Agora being related to the אגור mentioned in משלי
ו,ח  תכין בקיץ לחמה;    אגרה בקציר, מאכלה
י,ה  אגר בקיץ, בן משכיל;    נרדם בקציר, בן מביש.

Also consider שמואל א פרק ב -- אגורת כסף.

It's meaning "gathering/collection" is seen in חז"ל as well in regards to אגור בן יקה and זית אגורי-זית ששמנו אגור בתוכו.

So it's really then a slap in the face when googling the etymology of Agora all the websites list Greek as the primary source of the word!

שער הכוונות - פותח את ידך - פא"י

עי' שעה"כ על תפלות השחר וז"ל
הנה ר"ת פותח את ידך פא"י והוא שם אחד מע"ב שמות של ויסע ויבא ויט גם סודו חיבור שתי שמות הויה אדני עכ"ל

וקשה לי טובא כשמדקדקין בע"ב שמות של הפסוקים אין שם כזה בכלל! והשם הכי קרובה הוא שם הנו' שהינו שם פו"י.. 
ויבא בין מחנה מצרים ובין וגו
ותמהני איך אפשר לטעות בדבר כזה... וצע"ע

[וע"כ חייבין לפרש דכוונתו אל שם סא"ל , שם מ"ה מתוך הע"ב שמות, דעולה מספרו פא"י]

"Out of Fuel" by anonymous shidduchim blogger

"What do you do with yourself all Sunday? What are you doing for so many hours holed up in your room?"

It's uttered innocently, masked as a curiosity question, nothing loaded, nothing more than technicalities. But I know better...I know what's behind it. I know the disappointment that's laced through every word, I know what's being thought. You're wasting your life...why can't you buckle down and do something purposeful, why can't you do something good once in a while.

It stings. But it's an echo of my own voice, my own accusations.

Why can't I buckle down...why can't I do something useful...why am I wasting so much time, hours upon hours, days upon days, weeks upon weeks, months upon months...when are you going to get your act together?

I want it more than anyone...other people think it's a disappointment to them? I'm living it. I want a full life. I want to make the most of my days. I want to take advantage of my opportunities. I don't want to waste time, I don't want to waste ten minutes, never mind ten months. I don't want this at all.

I know what it looks like. I know how it seems. I have the time. I have the strength. I have the freedom. I have all the resources. Except for the fuel. And the fuel is something the world doesn't see, the world doesn't know...

The fuel that is composed of peace of mind...the fuel that cannot have sadness drowning out the proper functioning of neural pathways...the fuel that is lacking when I can't fall asleep at night and then can't wake up in the morning...the fuel that needs happiness and fulfillment to beget more happiness and fulfillment...the fuel that doesn't work without logic and logic is suffocated by heartbreak....

And the time keeps on bleeding...and the recriminations pile up...and the remorse and self-flagellation deepen...and when your heart is hurting, you hardly even care...

חצוצרות - חצי נזק צרורות

לענ"ד There seems to be a connection between חצוצרות, צר, צרור, וחצי צרורות besides for the obvious linguistic connection of חצצ"רות - חצי צרר. Note the following:

1-Note the כתיב וקרי
דברי הימים ב' ה--  יב והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ, במצלתים ובנבלים וכנרות, עמדים, מזרח למזבח; ועמהם כהנים למאה ועשרים, מחצררים (מחצרים) בחצצרות.  יג ויהי כאחד למחצצרים (למחצרים) ולמשררים להשמיע קול-אחד, להלל ולהדות ליהוה, וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו; והבית מלא ענן, בית יהוה

2-Note צרור in reference to the parasha of אחות אשה, another issue of "doubles and halves".

3-Note the mentioning of צר and צורר in the parasha of חצוצרות in בהעלותך.

4-Note חצי נזק צרורות.

5- "עד חצי המלכות ותעש" - it's always been a strange phrase

6- the חיצי יהונתן regarding מלכות בית דוד in שמואל א  --
ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה

[which would explain their communicating with this "arrow code" despite the fact that in Shmuel I 20:41 they are afforded ample time to speak alone]

Purely conjecture, half of צרור is 248 = רמ"ח... I have no explanation...

[Later, found the following commentary בינת נבונים on the מדרש פליאה: קנד

עשה לך שתי חצוצרות כסף הה״ד ירא את ה' בני ומלך
(על פי דברי הרב הק ׳ מהרד׳׳ב זצוק״ל כתיב עשה לך שתי חצאי צורות כסף שיהיו נכספים זה לזה היינו חלק הנפש אשר עוה״ז הכסיף לידודה לחלק השמימי ואז חלק השמימי יכסוף להאחר לחלק אשר בעוה״ ז. והנה רמ״ח בנימטריא חצי מספר מלכות והנה גם חלק הנפש השמימי במקורה הוא ג״כ רמ״ח זה הוא מלכות שמים שלמה שהזכירו תז״ל וה״ס אברהם אברהם הנזכר אחר העקידה . אחר-שכבר נתקרב אברהם כ״כ בקונו שמסר להשי״ת דבר החביב עליי יותר מנפש היינו בן יחיד הבן יקיר לי הוא המסה״נ המופלג והדיוק לגמרי בקינו (שמסר להשי״ס) ונתהוו לאחדים ממש חצאי הנפשות רמ״ח רמ״ח אברהם אברהם וכשהיו מספר מלכות שמים שלמה והוא לדעתי סוד הפסוק הבן יקיר לי אפרים וכו׳ רחם ארתמנו נאם ה ׳ . :בזה יתבארו דברי המדרש מ״ל עשה לך שחי חצוצרות כסף היינו כסיפות השתי חצאי צורות זש׳׳ה ירא את ה׳ בני ומלך המליכהו עליך דכיון דשתי חצאי צורות יתחברו רמ״ח רמ״ח ויתהוו מלכות שמים שלמה . בני יששכר :]


[עיין בשער מאמרי רז"ל מסכת בבא קמא - מאמר ד]

י"ג מדות - ספר עשירית האיפה - ונקה

Just a random token posting of something I saw in the sefer עשירית האיפה  from the Komorna Admor that I thought was very nice.

(pg 10 of the adobe file)

Given that על פי סוד the י"ג מדות דר' ישמעאל are parallel to the י"ג מדות רחמים.   The 13th Midda of ר' ישמעאל being וכן שני כתובים המכחישים זה את זה וכוליה  is then parallel to ונקה----  which is itself contradictory in the pesukim --- ונקה לא ינקה

Also note the ambivalence in meaning of ינקה (as כפרת עונש or as waiving/ויתור ) in Chazal's derasha of


א"ר יוחנן משום ר"מ אמר קרא (שמות כ, ו) כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא בית דין של מעלה אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו

Etymology - Family - פמליא

'nuff said.

Torah Number System, אלף, רבוא

Given that חמשה חומשי תורה are a description of existential reality (hence explaining the lack of vocabulary for the number 'zero' in the Torah), it becomes a very peculiar thing when examining the range of base powers that exist in the Torah lexicon. Moreover, there's alot of ambivalence among the two greatest terms-- אלף רבבה.

Firstly, why is there no word/term in the Torah for anything beyond 10,000? Is 10,000 the ultimate number from an existential perspective? Does the Torah see numbers as being a system wholly encompassed within a "Base-10,000" so-to-speak? [also see  משניות ברכות פרק ז משנה ג]

And yet, truth be told, even the word רבבה seems to be somewhat "outside" considering the Torah's closed loop of 1000 to 1 i.e. אלף 'elef' to אלף 'alef'. 

-Also note the consistent usage of אלף over רבבה throughout the Torah e.g. שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים instead of ששים רבוא. 

-Also note the מינוי שופטים going only up until שרי אלפים...
- note אל"ף gematria being אי"ק or, 1-10-100 

[Further interesting then to understand the usage of רבבה in it's relatively limited instances ---> שובה ה רבבות אלפי ישראל and והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה and אחותינו את היי לאלפי רבבה and איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה and ואתה מרבבות קדש and  ושניים מכם רבבה ירדופו.]

[ ועי' שער הכונות דרושי ציצית סוף דרוש ג' דמילוי שם א"ל שד"י הוי כנגד עולם הבריאה והשווה למס' ברכות ברוך ה אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו וכו]

לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה

כב,ה לא-יהיה כלי-גבר על-אשה, ולא-ילבש גבר שמלת אשה

The wearing of a man's clothing on a woman being existential whereas woman's clothing on a man being merely לבוש.

Note also that both parts of the pasuk are structured around the male aspect as focal point. Male's clothing or the man himself.

הבל

הבל I think gets a really bad rap when you read קהלת. Usually translated as vanity or something empty. I think it's a mistake.

Consider how much importance הבל gets:
1) name of הבל בן אדם
2) our entire life being defined by 7 הבלים - see הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל
3) specifically הבל פיהם של תינוקות של בית רבן
4) kabbalistic writings

and yet then why is it seen so negatively as הבל ורעות רוח.

I'd suggest the pain of הבל is in encountering the wisp (or maybe better the halo as in אור מקיף) of true existential being and meaning. The wisp of it but not the source itself, hence the angst and frustration. Requires further explanation.

Also how is קן/קנין the death of הבל? How is שת the substitute of הבל?
שת לי אלהים זרע אחר וגו' all questions that need to be considered...

Quote

"I'm not going to sit here and tell you I'm a good person.
I'm not a good person.
But atleast I feel bad about the fact that I'm a bad person...."

Sort of a quote-that-was-never-spoken in a conversation with someone named Ezra from Bat Yam.

והיה עקב תשמעון, ברית אברהם ולזרעו אחריו

ז,יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם--ושמר יהוה אלהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבתיך

לכאורה there is a serious problem with the assertion in the pasuk. It would seem from the pasuk that הקב"ה is saying (I'm paraphrasing for brevity) "If you will be good then I'll keep to the ברית I committed to with אברהם"... The problem being that seemingly nowhere in ברית אברהם was anything stipulated regarding our שמירת מצוות! You can't go back on the terms of a deal/ברית?! Look carefully at the following:


טו,יח ביום ההוא, כרת יהוה את-אברם--ברית לאמר:  לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל נהר-פרת. יז,א ויהי אברם, בן-תשעים שנה ותשע שנים; וירא יהוה אל-אברם, ויאמר אליו אני-אל שדי--התהלך לפני, והיה תמים.  יז,ב ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאד מאד.  יז,ג ויפל אברם, על-פניו; וידבר אתו אלהים, לאמר.  יז,ד אני, הנה בריתי אתך; והיית, לאב המון גוים.  יז,ה ולא-יקרא עוד את-שמך, אברם; והיה שמך אברהם, כי אב-המון גוים נתתיך.  יז,ו והפרתי אתך במאד מאד, ונתתיך לגוים; ומלכים, ממך יצאו.  יז,ז והקמתי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדרתם--לברית עולם:  להיות לך לאלהים, ולזרעך אחריך.  יז,ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לאלהים.  יז,ט ויאמר אלהים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשמר--אתה וזרעך אחריך, לדרתם.  יז,י זאת בריתי אשר תשמרו, ביני וביניכם, ובין זרעך, אחריך:  המול לכם, כל-זכר.  יז,יא ונמלתם, את בשר ערלתכם; והיה לאות ברית, ביני וביניכם.  יז,יב ובן-שמנת ימים, ימול לכם כל-זכר--לדרתיכם:  יליד בית--ומקנת-כסף מכל בן-נכר, אשר לא מזרעך הוא.  יז,יג המול ימול יליד ביתך, ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם.  יז,יד וערל זכר, אשר לא-ימול את-בשר ערלתו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה:  את-בריתי, הפר.

At best we only find a committal on our part to (a) ברית מילה and possibly (b) להיות לך לאלהים (I'll come back to this). So where is there any mention of us having to keep mitzvos in order for הקב"ה to fulfill what he agreed with אברהם?!

The answer in my opinion is as follows: Pr' Ekev is not discussing the terms of the ברית אברהם, that's in לך לך. Pr' Ekev is discussing what's necessary to be (and meet the stipulated criteria of) "לזרעך אחריך".

[See Yevamos 42a להבחין בין זרעו של ראשון לבין זרעו של שני that לזרעך אחריך is a proactive obligation i.e. to ensure the specific jewish lineage can be traced back to Avraham individually (hence it's not enough to know the baby's father is jewish, we must know who that father is.) Also see Yevamos 64a   להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים]

That's then how Chazal and Rashi know that the phrase להיות לאלהים by Yaakov is in terms of שמירת פסול זרע:
"והיה ה' לי לאלהים" - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ"ש אשר דברתי לך והבטחה זו הבטיח לאברהם שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז) (זרעך מיוחס שלא ימצא בו שום פסול)


Hence thats why the word עקב ("by consequence of") is used and not כי ("because"). By consequence of your having kept the מצוות of the תורה you'll then be considered as לזרעך אחריך whereby you will be bestowed upon the blessings of להיות לך לאלהים because of Hashem's commitment to אברהם.

Etymology: Shag, שגל

Admittedly a weak connection.

The british slang for sexual intercourse-- "to shag" and the hebrew "שגל" and "ישגלנה"

Tally's Corner - excerpts

I just really liked the eloquence of these various excerpts from Tally's Corner by Elliot Liebow. Resonates with me.

"But the streetcorner man lives in a sea of want. He does not, as a rule, have a surplus of resources, either economic or psychological. Gratification of hunger and the desire for simple creature comforts cannot be long deferred. Neither can support for one's flagging self-esteem. Living on the edge of both economic and psychological subsistence, the streetcorner man is obliged to expend all his resources on maintaining himself from moment to moment."


"It is a future in which everything is uncertain except the ultimate destruction of his hopes and the eventual realization of his fears."


"Convinced of their inadequacies, not only do they not seek out those few better-paying jobs which test their resources, but they actively avoid them, gravitating in a mass to the menial, routine jobs which offer no challenge-- and therefore pose no threat-- to the already diminished images they have of themselves"

Social Security, Welfare States, and צדקה

Given the centuries-long debate of left-right economic politics i.e. socialist govt intervention of capital distribution on the one hand versus free market liberal capitalism on the other.

I think the key mistake in the left's "Social Welfare" thinking is one of misunderstanding what צדקה (and additionally Social Justice) is. Namely, the mistake of seeing צדקה as "charity"-- transferring of currency value, services, or even education, medicine, etc-- when in fact צדקה is as much an act of mutual interrelationship and joint exchange as that of the relationship between man and woman (as per the many kabbalistic sources). Ergo, you can't institutionalize צדקה/צדק by having an exteriorized beauracratic institution collecting from one class bracket and mailing out checks to the other, it lacks any sense of ברית between the parties and as such must at some point or other lead to a- abuse on the part of receiver b- inertial apathy on the part of governmental stewards providing the goods, and c- resentment by those whom the goods are being taken from.

All this besides for the more fundamental existential conundrum that R' Matis pointed out in the Sefirat HaOmer shiurim, that without ברית ומלכות the very act of giving something unto the other has impinged upon their independence by being a receiver. [Hence קנין חליפין, being a קנין of mutuality/exchange (מלכות), written in the book of מלכות (Ruth), being the only form of קנין that disregards currency-value of שוה פרוטה and is a sole function of the mutual exchange per se. In other words, the Giver has equally benefited insofar as the Receiver has allowed him to give  ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז ]

Hence, essentially both camps of economic models are misguided, because it's not a question of "what Govt model you adopt" (Socialist or Liberal Capitalism) but rather the degree of interrelational integrity between the individual people that compose that system. Without ברית amongst them, the system will break down into either waste and abuse among others (Socialist Welfare) or Machievellian apathy and neglect (Liberal Capitalism).

כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו

א"ר יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' (ישעיהו א) ידיכם דמים מלאו --ברכות לב ב

The Zohar in Pinchas (221a)  is משמע that it's a matter of the two being mutually exclusive, so that even in instances of killing as a mitzva (like that of Pinchas), כהונה and death cannot coincide... seemingly against the poskim in שלחן ערוך who seem to understand this as only pertaining to prohibited acts of killing that the kohen commits (and hence they discuss whether Teshuva would be מועיל to allow נשיאת כפיים)...

A: I'm wrong. The Zohar is speaking דווקא by כהן גדול, not כהן הדיוט.

Math & Speech

Anyone who speaks a second language will tell you that even after becoming fluent the most difficult test of one's mastery of it is the ability to calculate math in that language. Math calculation then, even mentally, drawing from one's speech. Which is puzzling because they actually are polar opposites gender-wise: boys excelling in math while girls in speech... וצע"ע

זוהר פנחס רכ ע"ב  וחשבון דא הוא עלמא דתליא בדבורא דהא חשבון בדבורא תלייא ועל דא כל גימטריאות ותקופין ועבורין דעלמא בסיהרא הוו

שער הגלגולים - without mistakes

Didn't do a truly thorough comparison, only that of one blatant typo, but I found that all the versions of שער הגלגולים that are out there on the web (wikitext, private websites, book archive scans) all apparently worked off of the same mistaken version except for one -- ירושלים תרכג print edition at HebrewBooks.org . The others are full of blatant mistakes and typos. I have yet to read thru the above edition whether it too is full of typos....

תשלומים לק"ש

אמר רב הונא בר יהודה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו מיתיבי (קוהלת א) מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות מעות לא יוכל לתקון זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם א"ר יצחק א"ר יוחנן הכא במאי עסקינן שבטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני בטל ולא קתני טעה ש"מ 


וק"ל מרב אשי דהא לישנא ד"בטל" איתא נמי בקריאת שמע והוה לן למימר דשוגג בק"ש גם כן איתא בתשלומין. ואולי מהכא הוי ראיה ליש אומרים באורח חיים נח:ז דק"ש איתא בתשלומים. מיהו לישנא דגמרא לקמן "מכאן ואילך לא הפסיד כקורא בתורה" לא משמע כן.... וצ"ע

אחד ואחר

The Vilna Gaon (brought on the pasuk לך רד כי שחת עמך) points out beautifully that the one and only ד רבתי is שמע ישראל ה אלהינו ה אחד while the one and only ר  is לא תשתחוה לאל אחר.
[ ובספר מתוק מדבש פר' חקת מכונים מלכות דאצילות ומלכות דקליפת נוגה].

I'd like to point out that visually, the difference between a ד and a ר is that only the ד points, protrudes, and leans towards the preceding letters before it  (casting itself in the context of its primal roots from which it emerged), while the ר  turns its back, presenting itself as a fully independent extant item, divorced from it's past.

So for example, one man can order a steak in a restaurant and purely relate to the present external shell that is before him, a nice tasty piece of meat. Whereas another, in his conscious mind, is eating it while being mindful of the full gamut of history and existential context within which this piece of meat is currently being chewed in his mouth (the gargantuan task of raising the cows, slaughter, processing, etc, the evolution of cows over the millenia, all the way back to the existential underpinnings of כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה)  So that what comes out is that the difference between a ד and a ר (and consequently between a ה' אחד and an אל אחר) is purely one of consciousness/mindfulness of context, source, existential roots. It's a subtle yet fundamental difference in consciousness, not in physical action.

It's that mindfulness/awareness/consciousness (זכירה) of present Life manifestations in the context of their primal, fundamental, existential origins that provides the perfect male partner (זכר) to the feminine emergent, manifested reality of מלכות. Without that "looking back from whence this comes" leaves you with the ר of an אל אחר.

ונקתה ונזרעה זרע

סוטה כו א --  תניא ונקתה ונזרעה [זרע] שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל אמר לו  ר' עקיבא אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים


People often are not careful in reading R' Akiva here. It's clear from the words that his objection is NOT that מי סוטה will act as an incentive for עקרות to be מקלקל, but rather the injustice of a system where those who are מקלקל get a child and those who "stay good" do not. Were the good ones to also get a child through other permissible ways R' Akiva wouldn't have a problem with R' Yishmael. I'm pretty confident that this is the correct way to read it.  Only problem is, as tosafot asks, how to understand R' Akiva's interpretation as better!? In R' Akiva's world also it'll come out an injustice, the "bad girl" getting a better child than the "good girl"....how is his explanation any better?


I'd like to answer that there is no comparison between the existence/non-existence of a child versus a pretty/ugly child. Having a child is an existential true value/asset! Not having one is an existential true loss. That is an injustice of inequality. On the other hand, having a handsome child or an ugly one, shtuyot in the grand scheme of things...

Notrikon: Boston - בו שטן

So I was watching this history documentary of Great Britain. They got to discussing the Boston Tea Party and frankly, atleast from the way it was presented there, those Boston people were a real cantankerous bunch. If what was aired is true, all taxes were repealed (as per their protests) and the only think that was left was one tax on tea-- but they'll be damned to let the British have this one! Instead let's storm the ship and toss out the entire cargo of tea (that traveled untold months and miles) into the ocean! like... helloooo.

That coupled with a general modern-day stereotype of bostoners being rude made me consider more seriously the above notrikon.

Pi and Tau; ד and ה

There is discussion in the math community regarding the better way to define the circumference of a circle: either as pi-- 3 times the diameter, or as tau-- 6 times the radius.

Note the parallel to מלכות being represented both by ד and ה.
ד as the emergent culmination of 3- חג"ת.
ה as emergent culmination of ו in יהו"ה.

Note also that Vilna Gaon's derasha of pi from קו/קוה by ים של שלמה
[ 111/106 = 1.0471698  times 3 yields 3.1415  ]

will still hold true to the thousandth place for tau as well
[1.0471698 times 6 yields 6.28301 while tau equals 6.28318...]

[as a complete aside, it came to me that the duality of מלכות as ד and ה could very well be the issues of חומש מלבר which is רבע מלגו]

אונאה, און, Heliopolis

[Disclaimer: if you follow fully the logic you'll understood the necessity of the vulgarity]

Note the word און having reference to ספירת יסוד in the following:
כחי וראשית אוני  1
2   אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (משלי ל - (the food/sex connection being well established in Torah)
3  the zohar on כהן און and יוסף. Also, עיין תרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ ולכהן מדין- ולאוניס דמדין
4 אונן בן יהודה

So with this I thought to put a new dimension on the pasuk   ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם. (being the source of the איסור אונאת דברים)

Artscroll translates as "do not aggrieve" but I thought (considering the above) the vulgar usage is actually the most accurate: "do not be a jerk/ a dick / a prick".

There's nothing technically wrong in what he said and yet in every mention of זכור מעשיך הראשונים (Bava Metzia 58, Sifra Behar Perek 4) there's an אונאת דברים in just being a jerk at heart (explaining nicely the ויראת מאלהיך i.e. it's not the words themselves but the heart's meanness which is what is so egregious)

Also note the Egyptian city of און / Heliopolis known for it's phallic obelisks and worship of the Sun (male). 'nuff said.

ועיין שם במשלי ל -- דרך אניה בלב ים..דרך גבר בעלמה...

[ Fascinatingly enough, according to wikipedia, Heliopolis/און was capital of the Province of Goshen and became known as "the city of bread" for the storehouses of Yosef.. the further יוסף, ברית, משביר, לחם interconnections here being numerous... ]

וצע"ע the בנימין vs בן אוני issue....

[ Note also the interesting ראובן connection to און-- in כחי וראשית אוני and ואון בן פלת בני ראובן ]

[ועפ"ז מבואר על פי סוד למה חז"ל בחרו בשיעורו של שתות לאונאה]

Etymology - Omni - אמן

I'm curious if there's any connection between the latin "omni" (all, everything) and the hebrew אמן whose gematria is 91 along with it's equivalents האלהים, סוכה, הוי"ה אד"ני...

נשים דעתן קלות

 עיין בכתבי אריז"ל (לא הצלחתי למצוא) על מאמרם נשים דעתן קל"ה
ועיין מס מדות דעזרת נשים הוי קל"ה על קל"ה אמות

והשווה לעזרת ישראל דהוי קל"ה על קפ"ז
שעולה קל"ה ב"ן  אי נמי עליו"ן אהי"ה
ולא באתי אלא להעיר בלי לפרש

מלחמה, לחם, מוציא לחם מן הארץ

Note that similar to the assertiveness and כיבוש that is part of מלחמה so too לחם is only formed through 11 מלאכות on the land and the grain.

Also note, לחם is the only "processed item" ever mentioned in a beracha.  Along those lines, I would explain the strange phrase of המוציא לחם מן הארץ. It's not often that I take pleasure in the developments of modern hebrew over that of the earlier but in מוציא I actually would explain along the lines of the modern hebrew connotation of  effect/result (תוצאות/תוצא)  i.e. המוציא לחם מן הארץ -- having "effectuated" bread from the earth by way of process, as opposed to בורא פרי העץ-- the lack of direct human involvement in the growth and coming-into-being of the fruit being more appropriate then to בריאה...

Compare with מוציא שם רע.

ברכת זימון ספרדים ואשכנזים

ברכות ריש פרק ז שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן גמ' מנה"מ אמר רב אסי דאמר קרא גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו


Note רב אסי's source touching on both הקב"ה Himself (גדלו לה) as well as שמו whereas רב אבהו's pasuk is entirely a function of שם ה/אלהים alone. Possibly finding parallel in the two versions of זימון between sefardim and ashkenazim.

הב לן ונבריך למלכא עלאה קדישא... וכו' נברך אלהינו שאכלנו משלו -- sefardim

יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ...וכו' נברך אלהינו שאכלנו וכו -- ashkenazim

ואכלת ושבעת וברכת א"ת ה' אלהיך

Arabic Eid - Holiday

 יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת

See ריש מס' ע"ז below.
Note "E'id" (عيد) being the arabic word for festival/holiday is spelled with the arabic equivalent of an ע, a ع.


דף ב,א רב ושמואל חד תני אידיהן וחד תני עידיהן... מאן דתני אידיהן לא משתבש דכתיב (דברים לב) כי קרוב יום אידם ומאן דתני עידיהן לא משתבש דכתיב (ישעיהו מג) יתנו עידיהם ויצדקו


 [Curiously as well the arabic is spelled with the equivalent arabic letter י, as is spelled in the Gemara (עידיהן) , but in the actual מסורה it's spelled without the yud עדיהן]

Netanyahu Obama Press Conference May 20, 2011; What a Shame...

Excerpt of PM Netanyahu Speech to President Obama, May 20 2011

"But I can say that even at the dearth of — even at the nadir of the valley of death, we never lost hope and we never lost our dream of re-establishing a sovereign state in our ancient homeland, the land of Israel. And now it falls on my shoulders as the prime minister of Israel at a time of extraordinary instability and uncertainty in the Middle East to work with you to fashion a peace that will ensure Israel’s security and will not jeopardize its survival.

I take this responsibility with pride but with great humility, because, as I told you in our conversation, we don’t have a lot of margin for error and because, Mr. President, history will not give the Jewish people another chance."

Am I the only one who thinks Prime Minister Netanyahu talked like an אפיקורוס and was מחלל שם שמים with those last words- "history will not give the Jewish people another chance". It runs against everything we believe in from the Torah and the basic faith of our אני מאמין. Our forefathers have lived and died by the belief that history ultimately will give  ישראל a home-- GIVEN! That ultimately the world will work out--GIVEN! That no matter what human attempts are made whether to destroy or even save the Jewish people, existence DEMANDS that ישראל  will remain regardless (בשביל ישראל שנקראו ראשית and Mordechai's telling Esther כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות) and then you go and say "history will not give the Jewish People another chance"?!! I'm very disturbed by a leader who thinks it falls upon his shoulders the success of Creation.... בהדי כבשי דרחמנא למה לך. מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומאי דניחא קמי קודשא בריך הוא ליעביד...  very disturbing.... 

הלל הוא נעריה בדברי הימים

It would seem it's purely a matter of tradition but in the introduction to the sefer ברית מנוחה he writes that הלל of הלל ושמאי is נעריה mentioned in דברי הימים א ג כא.

"ושמעיה ואבטלון מסרוהו להלל ושמאי והלל זה היה נעריה מבני דוד מזרע המלוכה שנמצא בדברי הימים וכו"

עומר, Omer, Omri, عمري - Counting Time

A fascinating thing but I don't know what to make of it. In arabic, there is a phrase of endearment to a loved one - "inta omri" which means literally (from my limited knowledge) "you are my years/age". O,M,R in arabic meaning years. I find it fascinating that in arabic 'omer' should be related to years and periods of time similar to ספירת העומר.

וצע"ע

Thomas' Theorem ; Self-Fulfilling Prophecy

Berachot 60a

יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי

Thomas' Theorem

לכל זמן ועת לכל חפץ

I was thinking how public legislative changes arise and public policy is guided. Often the government (the מלכות) is fully aware of dysfunctions and problems in the system and yet it's unable to pull together all of it's citizens in unison to deal with the problem. Instead it finds itself pulled between it's various constituents and their interests. Only at certain opportune times (usually of crisis) is it given the window of opportunity to legislate sweeping reform that can be supported by internal consensus. Take the growing Medicare budget problem of the U.S as an example.

And so my thought was that the 28 עתות in קהלת are not just arbitrary 'times' but rather are directly a result of the others. Namely, there's an עת שלום specifically because during other times there is a special interest for מלחמה. There's a specific time for לחבק because at other times there's an actual desire and interest לרחוק מחבק. They're not 28 arbitrary עתות separate from each other but rather directly and at all times emerging from the interrelated tugging and interests of the others. The עת שלום is only possible because the other 27 interests at that moment are in consensus to forego of themselves, similar to a governments process in legislating significant policy reform and changes. There's only certain opportune times when you can "pull it all together" and make a move.

שם יהוה -- מלכות

ברכות נו א במעשה דאביי ורבא בבר הדיא -


אקרינן (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך וגו' לאביי א"ל נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית  אימתך נפלת בעלמא לרבא אמר ליה בדיינא דמלכא אתבר ומתפסת בגנבי ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך ואמרי רבא איתפס, אנן לא כל שכן?!


מהא מוכח דשם ה' היינו מלכות

David Ben-Gurion: "I Understand the Arab Position"

Excerpt from Ben-Gurion's discussion with Tewfik Toubi taken from a website I found (I hope it's authentic):

Ben-Gurion: I didn’t try to explain all the problems to you . . . but I’m

willing, if you’re interested, to continue the conversation in other directions

. . . because it’s very important to me that Arabs understand [us]—even

if they don’t accept my position. I see some things [you] can’t agree with.

Just as I don’t agree with your views . . . It is hard for an Arab to fathom

the Jewish position. I understand this. When I spoke with Arabs, the first

thing I told them was that I understand the Arab position. Before the

establishment of the state, I once stated in the Zionist Executive that talks

with the Arabs demanded only those people who have two qualities: no

Jewish inferiority complex (many Jews [suffer from this]), and second, that

they understand the Arab position as [the Arabs] understand it. Whoever

cannot grasp that, shouldn’t speak. I understand the Arab position. Not

only the position of our [Israeli] Arabs, but of Arabs much [more hostile] to

us than you. I perceive this. And it is very natural that Arabs should think:

what do these Jews want here? What do they want from this country? We

have been here for twelve hundred years. I can understand this. 

הבטה מלמעלה למטה

במדבר רבה ב:יב   ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו'. אמר רבי שמואל ב"ר יצחק: אינו אומר הבט, אלא שהוא נתון למעלה, כמה שנאמר (תהלים פ): הבט משמים וראה. 

Note the implications for the following pesukim:
ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים

ותמנת יהוה יביט

Paul H Appleby Quotes

Couldn't get a hold of any of his books save for "Big Democracy".
Paul Appleby quotes that I particularly liked:

"I have been only a small part of the Department of Agriculture, but the Department of Agriculture has been a great part of me."


"The newspapers give us daily snapshots of government, not panoramas. Nor do the snapshots run together present a panorama. They are chosen for dramatic or spot interest, not for completeness and perspective. Correspondents at the Dumbarton Oaks conference told State Department officials: "We are not interested when you agree; we want to know when you disagree." That approach and its limitations are implicit in newspaper conventions. Press competition for advance news leads to such a high percentage of speculative news that at times I suspect the people of knowing more about what their government did not do than they know about what it did."
[consider Don Henley's Dirty Laundry]

Rav Dr. Michael Avraham - רב ד"ר מיכאל אברהם

Was very comforted to find his shiurim and writings on the various issues like מדרשי הלכה and the dynamic/changing/ processing nature of תורה שבעל פה.

http://www.mgl.org.il/he/torah/Results.asp?psearch=&cat1=-9&subcat1=-9&ignoreSub=yes&file_rav=142&task=search

Etymology: פלוני אלמוני

I was just struck by the usage of the Latin plenus "full, complete" in many languages (English plenty, plenary/ French plein/ Russian полный polniye ) and was thinking if it had any connection to the hebrew aramaic usage for the generic - פלוני...

I also looked up alimony in Latin and it apparently means sustenance, support.

So that put together פלוני אלמוני would mean "full support".. quite an odd connotation given the context in מגילת רות ... I think R' Matis has talked about that in his shiurim on רות.. will have to look into that further...

p.s.  Note the אותיות בומ"ף connection of ploni with the word "baloney" and the phrase "full of baloney". Is that why it's called baloney? because it's filled up with things? Maybe then we can understand פלוני אלמוני  i.e. he's "full of it".

The Crisis - Raising the Torah Bar

What superior value is there in a dvar Torah when you can find essentially the same lessons of wisdom in the outside world at large? How perfectionally beautiful can a dvar Torah be relative to a math equation that captures the cosmos? Secrets of genetic biology that run the gamut of wonders to be created? Sociological and psychological truths that show themselves across the swath of humanity? What awe is there to be given to a daf yomi that pales in comparison to the moving drama to be seen in a movie or even a reality tv show?


I see these advancements of the world as a blessing to the study of Torah, but admittedly a painful one. It'll really be a simple evolutionary pressure as I see it: either you raise the bar of the "fundamentality", or as I like to say the "existential dimension of Torah", or you're doomed to extinction, if not in your own life then in your further generations. Either you begin to approach every parasha, every mesechta, every detail of Torah study as a piece of an existential, universal, collective puzzle that ultimately is one (כל דבריך אחד הם ואין אנו יודעים לדורשם) or watching an episode of Seinfeld will be more enriching (intellectually and spiritually even!) than sitting in a shiur (and unfortunately this is often the case). 


For so long, the jewish world prided itself on a Torah that taught about "everything": pi in Ms' Sukka, torts and civil law in the Bava's, biology in Bechorot & Nida, and let's not forget the all consuming thrust of modern-day teachings of judaism that poke up in just about any study these days-- lessons of psychology and social interaction; while it's not my intention to discredit these achievements, my arguement is that in today's century it simply doesn't cut it anymore. We're beyond that. Life's beyond that. The world is beyond that [I mean beyond in the sense of "having advanced further", not in the sense of "having discarded and left behind"] 


What now, truthfully, does the average Torah study have to pride itself on that can't be found ultimately somewhere secularly? [For the record, I firmly hold that the Torah does have realms of knowledge far deeper  to offer than any of the wide spectrum of modern sciences have uncovered, just that it's not sufficiently manifest]

It's simply unacceptable (from the point of view of someone who sees Torah as ultimate perfection) that the farthest reaches of the wisdom of a "torah scholar" nowadays should be, after adjusting for the difference in jargon and contexts of educational and social background, all-in-all basically the same with that of an educated man of science. It's unacceptable that a social worker or marriage counselor should be, even neck and neck although often further advanced than a "torah scholar" in marital interaction and dynamic. How do we not bury our heads in shame when not only do we not know how to derive from the Torah the birth gestation of a snake, we don't even consider it relevant or pertinent to ourselves as "Torah Scholars"?

בראשית רבה פרק כ סימן ד

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד?  כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל. 
אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו. 
פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית? 
אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו. 
אמר לו: מה היא? 

אמר: לכמה נחש מוליד? 

אמר לו: לשבע שנים. 

אמר לו: מנא לך? 

אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. 

כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל.  אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד:

I ask you, can you even imagine a story like this occuring with some Torah leaders of today?! Not only would they not be upset at their inability to answer a question of advanced biology of the times (as רבן גמליאל was, to the point of blatant facial expression) but I'd bet they'd laugh off even the suggestion, at even the mere expectation, that that's something they're supposed to know about!! THAT'S how sad our approach to Torah is today...

Maybe we don't know how, we don't see how to raise the bar. Fine I can accept that. But atleast let's recognize that we have a problem. אם ריק הוא מכם הוא. Recognizing the problem is half the solution and unfortunately the Torah world hasn't even come to that point yet...

...and yes, I'm an old grumpy man in a young body, bitter with my own personal life failures and self-loathing who chooses to direct hatred and anger towards the global and/or Torah world... but that doesn't mean there isn't truth in my words...an angry young man, nevertheless though sadly...

זוהר בהעלותך קנ"ב א

 אמר ר' שמעון: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא, אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא, אנן יכלין למעבד באורייתא מלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא, אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין ורזין עילאין. .....

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאיתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר, חשיבו דהאי לבושא גופא, חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בהאי לבושא דאיהו סיפור דאורייתא, ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות האי לבושא, אינון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא, חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא....

 ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא דעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא ועל דא כל אינון מילין וכל אינון ספורין לבושין אינון. 

Know Thine Enemy

One of the best ways in my humble opinion to deal with an overheated sex drive and sexual flights of fancy is to watch videos of the following : surgery of breast augmentation, the various "breast tricks" of push-up bras and adhesive breast lifts, used tampons, before and after make-up pictures, childbirth.  I've found nothing centers a man back to reality better. It's a fascinating thing really, female "process-characteristics" being a natural repugnance to a male. Further fascinating that women are keenly aware of it on an intuitive level.

בראשית רבה  17:7

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אמרה לו  למה בגניבה 

אמר לה: משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי, וחזרת ליה ליטרא של זהב בפרהסיא, זו גניבה 

אמרה לו: למה במטמוניות 

ואמר לה: בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו, חזר ובראה לו פעם שניה. 

אמרה לו: מוספת אני על דבריך. אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו, והלך ונשא לו אשה אחרת, ואינה נאה כמוני.

World Dimensions II - משפחה חורגת

Subtitle: Talking to people in the 'world' in which they're located

There's an israeli reality-tv show called משפחה חורגת. They take troubled families/spouses who aren't getting along and try to help them sort things out. The thing I noticed that has been a remarkable insight for me is that when the the shows counselor/social worker, אלון גל, comes to understand an emotional hurdle or problem on the part of one of the family members he chooses to instruct and affect them through physical exercises and assignments, not verbally.

For instance, a couple who's expenses are far beyond their incomes, quickly driving themselves to being broke while the wife spends heavily on pregnancy fetilization treatment... instead of just telling them verbally how their current modus operandi is not viable he gives them an actual physical assignment-- he sends them with a shopping list of basic baby supplies for a month and has them go out to stores and find out first hand how much each item costs and what the total monthly cost for caring for a baby is (which leads the wife to understand that even were she to become pregnant and have a baby she'd then be in no financial position to care of it given her current financial spending habits). Or a couple who's wife puts down her husband and doesn't give him encouragement and warmth,אלון goes with her inside a freezer room and talks to her about it as she can physically "sense" the sensation of how she is freezing her husband all the time.

and what I was thinking to learn from this is that different people have their central 'I', their primary core of self-identity and self-consciousness, in different 'worlds'. Many of us (myself included) are so dead, dulled, and jaded (ונתמטם בם) that even verbal words and instruction don't really, truly penetrate our existential consciousness-- because our existential consciousness is not in the world of words or thought, but in the world of physical action. Hence only physical touchable objects can get through. Reading a book (מחשבה) instructing perfectly on the exact problem that they are going through doesn't help!! "Talking about it" verbally (דיבור) and going over all the ins and out of their faulty logic doesn't help!! all this for the simple reason that they're not really 'there' in that 'world'. They're in the world of pure physical touch (עשיה) and as such only a physical lesson will penetrate them to really internalize the wisdom and thereby change.

עד חצי המלכות וינתן לך

Note that half of the 127 מדינות of מלכות אחשורוש would be 63 & 1/2 or 63 if rounded. I have no interpretation just the הערה alone.

Also, מלכות = 496. So חצי המלכות is 248=רמ"ח.
עד חצי המלכות ותעש 
[Of course I have my doubts of this one because the word is actually המלכות = 501]