Wheels Within Wheels and The World We Live In

Pesach time is now upon us. Been working now as a supermarket cashier for quite some time now and it's times such as these that force me to reflect on the nature of the financial and economic system that we (i.e. planet earth at large) live in.

How much exploitation and downright merciless coercion goes in to the various 'outputs' that surround us. On how many tears was the tomato that we eat today grown from? How many workers were worked to exhaustion so we could have vanilla flavored pudding stocked neatly on the shelves? How many times have people been victimized of their basic rights yet grin-and-bear-it under the fear of financial duress and ruthless capitalistic cost/benefit mechanisms?

 The clothes we wear; The buildings we live in; The movies we watch (I remember getting a job as a movie extra -- worked till the wee hours of the morning and got paid an amount in cash that didn't even match basic minimum-wage).

The above may sound anti-capitalistic but in fact it's much of a larger picture than political theory alone. It's the realization that we live in a system of wheels-within-wheels with dysfunction on levels of scale so large --beyond even the level of individual level of countries and blocs!!-- that what real hope is there for change? A world in which whole countries and continents are living in a rat race to compete for lower interest rates, financial investment and capital, etc etc that who can you really blame when the newly-divorced-cashier-mother breaks down in tears because they won't let her stop working (despite her running a fever) because there's just too many customers at the supermarket to service and the age of consumerism doesn't believe in compromising for teary eyed customer service reps.

So when you come across that ginger-faced, happy-go-lucky, life-is-just-peachy individual who got lucky on the toin-coss in regards to the life he was born into (or even for that matter made for himself), I think it's the duty of every sensitive man to give him a proverbial slap in the face and make him aware of just how shitty the world we live-eat-and-clothe-ourselves-in really is. Just how miserable the people and animals that we prop our  'first-world lifestyles' on really are.

God save us because there's no one else who can; and God forgive us for the evil ruthless machine that we're all apart of.

Happy Passover.


דניאל ז ז
בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה [רְבִיעָאָה] דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה [בְּרַגְלַהּ] רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ

לתא, لـذا, The, So

The arabic word لـذا (l'tha) i find very interesting for it's clear closeness to the english 'The' and the hebrew לתא (as in משום לתא דידה - יבמות כט א). and see rashi there:  האי לתא יתור לשון הוא. 

וצריך עוד דרישה.

עולם הבא vs. לעתיד לבא

עיין בכתבי האר"י (שער מאמרי רז"ל - מסכת סנהדרין) על ההבדל. 

והנה בזמן הזה המוחין דז"א הם מן התבונה, ולכן התבונה נקראת "עולם הבא" --לשון הווה-- כי הנקבה נקראת "עולם" (כנודע בסוד "מן העולם ועד העולם", תרין נוקבין) והתבונה נק' "עולם" שמתעלם ומתלבש ובא תמידי בבחינת מוחין תוך ז"א.....אבל בינה נקראת "לעתיד לבא" לפי שאין ז"א לוקח עתה מוחין עילאין מצד הבינה עד לעתיד לבא, כי אז יגדל מעלת הז"א ויהיו לו מוחין עליונים יותר מן הבינה עילאה:

  וקשה לכאורה מלשון נוסח התפלה של "אלהי נשמה שנתת בי" בתפלת שחרית ---- "ולהחזירה לי לעתיד לבא וכולי" -- וצריך עיון.

Sam the Sham Part II - חבוט הקבר

As a furtherance of what I wrote earlier on this song, I saw today R' Chaim Vital on Khibut HaKever (שער מאמרי רז"ל שונות) that immediately made me think of this song again and it's implications. Coming to know oneself -- or more correctly: coming to know oneselves; the various components of self-identity that we are all composed of. the good and the bad, the 'wolf' and the 'sheep', and everything in between. Life's challenge then being to identify those components unto themselves first, before you can begin to correct them.


ובזה יובן מ"ש ז"ל שם בפרקי חבוט הקבר כי הרשעים שוכחים שמותם בהיותם בגיהנם ואינם יודעים שמותם, ושלוחי גיהנם חובטים ומכים אותם מכות גדולות לכשיאמרו שמותם. והרשעים משיבים אותם ואומרים "מעידים אנו עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמותינו"....אמנם ביאור הענין הוא זה. דע כי אין שום אדם בעולם שאין עמו קליפה אחת מזוהמת הנחש כנ"ל......ונמצא כי כל אדם מישראל, מלבד השם אשר קוראים לו אביו ואמו בעת שנמול .... כן על דרך זה גם כן יש שם זה אל אותה הקליפה של זוהמת הנחש הנדבקת עם נשמתו של אדם כנ"ל.    ונמצא כי כל אדם יש לו ב' שמות - אחד לנשמה הקדושה ואחד לקליפה אשר עליה כנזכר. וזהו סוד שהרע שנדבק עם האדם מיום שנולד כמ"ש "לפתח חטאת רובץ" וכמעט שהכל נעשה עיסה אחת מעורבת יחד עמו. ולכן יש כח ביד היצר הרע להנהיג את האדם להטותו אל מקום שירצה כי גם הוא בעל הבית גמור לאדם.

והנה יש מציאות אחד אל האדם שלא יצטרך אחר מיתתו אל חבוט הקבר, והוא: כי אם בהיותו בחיים חייתו בעולם הזה יכול להשיג ולידע איך נקרא שם היצר הרע שלו (שהוא הקליפה הנזכר), והנה אז היה יכול לתקן מקום הפגם והיה יודע מה תיקונו ועל ידי מה יתוקן והיה יכול להפרידה ממנו בחיים חייתו ולא היה צריך אל חבוט הקבר; באופן כי הכל תלוי בידיעת האדם שם של אותה הקליפה אשר עמו שהוא כנ"ל.

(שער מאמרי רז"ל שונות)

למען, מעון, معنى

The arabic word for 'meaning' -  معنى - (ma'ana) being clearly related to the hebrew למען. hence 'for the sake of' or 'for the purpose of'.  It then also having ramifications for the hebrew word מעון as a place of final destination and purpose.