The Crisis - Raising the Torah Bar

What superior value is there in a dvar Torah when you can find essentially the same lessons of wisdom in the outside world at large? How perfectionally beautiful can a dvar Torah be relative to a math equation that captures the cosmos? Secrets of genetic biology that run the gamut of wonders to be created? Sociological and psychological truths that show themselves across the swath of humanity? What awe is there to be given to a daf yomi that pales in comparison to the moving drama to be seen in a movie or even a reality tv show?


I see these advancements of the world as a blessing to the study of Torah, but admittedly a painful one. It'll really be a simple evolutionary pressure as I see it: either you raise the bar of the "fundamentality", or as I like to say the "existential dimension of Torah", or you're doomed to extinction, if not in your own life then in your further generations. Either you begin to approach every parasha, every mesechta, every detail of Torah study as a piece of an existential, universal, collective puzzle that ultimately is one (כל דבריך אחד הם ואין אנו יודעים לדורשם) or watching an episode of Seinfeld will be more enriching (intellectually and spiritually even!) than sitting in a shiur (and unfortunately this is often the case). 


For so long, the jewish world prided itself on a Torah that taught about "everything": pi in Ms' Sukka, torts and civil law in the Bava's, biology in Bechorot & Nida, and let's not forget the all consuming thrust of modern-day teachings of judaism that poke up in just about any study these days-- lessons of psychology and social interaction; while it's not my intention to discredit these achievements, my arguement is that in today's century it simply doesn't cut it anymore. We're beyond that. Life's beyond that. The world is beyond that [I mean beyond in the sense of "having advanced further", not in the sense of "having discarded and left behind"] 


What now, truthfully, does the average Torah study have to pride itself on that can't be found ultimately somewhere secularly? [For the record, I firmly hold that the Torah does have realms of knowledge far deeper  to offer than any of the wide spectrum of modern sciences have uncovered, just that it's not sufficiently manifest]

It's simply unacceptable (from the point of view of someone who sees Torah as ultimate perfection) that the farthest reaches of the wisdom of a "torah scholar" nowadays should be, after adjusting for the difference in jargon and contexts of educational and social background, all-in-all basically the same with that of an educated man of science. It's unacceptable that a social worker or marriage counselor should be, even neck and neck although often further advanced than a "torah scholar" in marital interaction and dynamic. How do we not bury our heads in shame when not only do we not know how to derive from the Torah the birth gestation of a snake, we don't even consider it relevant or pertinent to ourselves as "Torah Scholars"?

בראשית רבה פרק כ סימן ד

פילוסופוס אחד בקש לידע לכמה הנחש מוליד?  כיון שראה אותם מתעסקין זה עם זה, נטלן ונתנן בחבית והיה מספיק להם מזונות עד שילדו, כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל. 
אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו. 
פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית? 
אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו. 
אמר לו: מה היא? 

אמר: לכמה נחש מוליד? 

אמר לו: לשבע שנים. 

אמר לו: מנא לך? 

אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. 

כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל.  אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד:

I ask you, can you even imagine a story like this occuring with some Torah leaders of today?! Not only would they not be upset at their inability to answer a question of advanced biology of the times (as רבן גמליאל was, to the point of blatant facial expression) but I'd bet they'd laugh off even the suggestion, at even the mere expectation, that that's something they're supposed to know about!! THAT'S how sad our approach to Torah is today...

Maybe we don't know how, we don't see how to raise the bar. Fine I can accept that. But atleast let's recognize that we have a problem. אם ריק הוא מכם הוא. Recognizing the problem is half the solution and unfortunately the Torah world hasn't even come to that point yet...

...and yes, I'm an old grumpy man in a young body, bitter with my own personal life failures and self-loathing who chooses to direct hatred and anger towards the global and/or Torah world... but that doesn't mean there isn't truth in my words...an angry young man, nevertheless though sadly...

זוהר בהעלותך קנ"ב א

 אמר ר' שמעון: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא, אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא, אנן יכלין למעבד באורייתא מלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא, אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין ורזין עילאין. .....

תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאיתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר, חשיבו דהאי לבושא גופא, חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא, טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בהאי לבושא דאיהו סיפור דאורייתא, ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות האי לבושא, אינון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא, חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא....

 ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא דעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא ועל דא כל אינון מילין וכל אינון ספורין לבושין אינון.