Giving Waste It's Place

והתקדשתם והייתם קדושים...והייתם קדושים אלו מים אחרונים -- ברכות נג

The inevitable necessity for waste in life in all it's various forms: the wasting of the last remaining crumbs of food on your fingers, one's mental thoughts and focus, time, money, effort, talent, love, strength, sperm, etc., etc. מים אחרונים being then in essence the קידוש of that waste by being מייחד it it's own place in the larger scheme of Existence. It's part of the process.

The recognition that the only לחם that can be without waste is לחם מן השמים. Anything מן הארץ must have waste -- אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

Possibly then the "waste" of a childless בן עזאי and his life's end that suits the יקר/קרי theme of the pasuk יקר בעיני ה' המותה לחסידיו as mentioned in חגיגה and צדקת הצדיק.
[נ"ל עפ"ז לדייק ה"א הנוספת, המותה, בבחינת צדיק נספה בלא משפט אלא בצדק, כמבואר בזוהר. ועיין באבות סוף פרק ה , מאמרי בן בג בג ובן הא הא שאולי גם כן מרמזים למידה של אות ה כאשר נכתבו בלשון ארמית. ובכן השם ב"ן בג בג וב"ן הא הא כמו ב"ן עזאי וב"ן זומא שמתו בלא בנים]

Consider then the etymology of the phrase "holy crap/ holy sh*t" .

[Quote the Zohar on מים אחרונים here]