Sam the Sham Part II - חבוט הקבר

As a furtherance of what I wrote earlier on this song, I saw today R' Chaim Vital on Khibut HaKever (שער מאמרי רז"ל שונות) that immediately made me think of this song again and it's implications. Coming to know oneself -- or more correctly: coming to know oneselves; the various components of self-identity that we are all composed of. the good and the bad, the 'wolf' and the 'sheep', and everything in between. Life's challenge then being to identify those components unto themselves first, before you can begin to correct them.


ובזה יובן מ"ש ז"ל שם בפרקי חבוט הקבר כי הרשעים שוכחים שמותם בהיותם בגיהנם ואינם יודעים שמותם, ושלוחי גיהנם חובטים ומכים אותם מכות גדולות לכשיאמרו שמותם. והרשעים משיבים אותם ואומרים "מעידים אנו עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמותינו"....אמנם ביאור הענין הוא זה. דע כי אין שום אדם בעולם שאין עמו קליפה אחת מזוהמת הנחש כנ"ל......ונמצא כי כל אדם מישראל, מלבד השם אשר קוראים לו אביו ואמו בעת שנמול .... כן על דרך זה גם כן יש שם זה אל אותה הקליפה של זוהמת הנחש הנדבקת עם נשמתו של אדם כנ"ל.    ונמצא כי כל אדם יש לו ב' שמות - אחד לנשמה הקדושה ואחד לקליפה אשר עליה כנזכר. וזהו סוד שהרע שנדבק עם האדם מיום שנולד כמ"ש "לפתח חטאת רובץ" וכמעט שהכל נעשה עיסה אחת מעורבת יחד עמו. ולכן יש כח ביד היצר הרע להנהיג את האדם להטותו אל מקום שירצה כי גם הוא בעל הבית גמור לאדם.

והנה יש מציאות אחד אל האדם שלא יצטרך אחר מיתתו אל חבוט הקבר, והוא: כי אם בהיותו בחיים חייתו בעולם הזה יכול להשיג ולידע איך נקרא שם היצר הרע שלו (שהוא הקליפה הנזכר), והנה אז היה יכול לתקן מקום הפגם והיה יודע מה תיקונו ועל ידי מה יתוקן והיה יכול להפרידה ממנו בחיים חייתו ולא היה צריך אל חבוט הקבר; באופן כי הכל תלוי בידיעת האדם שם של אותה הקליפה אשר עמו שהוא כנ"ל.

(שער מאמרי רז"ל שונות)