הנה ידוע מאמרם ז"ל על ה' ה' אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא וישוב
הנה מצינו בכמה מקומות בש"ס וספרים ששם ושרש 'הויה' מורה על קיום הדבר באופן תמידי מחוץ לגבולות הזמן והחיים
לכן לשון הויה מורה עיכוב ותמידות בלי השתנות בכמה פרשיות שונים עי' שם בסוגיית מנחות
ומה גם עצם המעלה של שם הויה על שאר שמות קדושים הוא בזה שהוא עצם ולא מדה . כן הבנתי בדל השגתי.
ואם ח"ו שגיתי ה' הטוב יכפר
ולכן קשה לי להבין כפילות השם פה ומאמרם ז"ל ומה גם ענין הפסיק שביניהם
ועי' בר' בחיי בפר' כי תשא ועדיין לא הבנתי
בענין דום ודומה--
לשון דומ הבנתי מכמה מקומות שהוא מורה ענין של ביטול ו"מיתת" האדם ורגשיו רצונו וחפצו
- וידום אהרן
- אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ומאמרם ז"ל (and with this i understood why it's placed only as the final alternative. Withdrawal and "shutting down" is always a last option versus living and "overcoming")
- דומה ממונה על המתים . לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה
וא"כ קל"ל הענין אצל הפסוק "ישב בדד וידום כי נטל עליו" ומאמרם ז"ל שנדרש על הלומד תורה יחידי
No comments:
Post a Comment