צדוקים ובייתוסין

Generally explained as people who did not accept תורה שבעל פה, only תורה שבכתב

But I found in אדר"נ פרק ה :


אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר, ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך. עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שהיתה דעתן גסה עליהם. אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום:

sounds like the main issue is on עוה"ב. Also, the last part, if i'm reading it correctly, sounds similar להבדיל to Nietzsche's beef with the Church and religion of his times i.e. the heaven and hell of religion created as an opiate for the masses and a control created by the priests.

With this new understanding of צדוקים it fits nicely that Bruria specifically mentioned the "שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו " when arguing with the צדוקי in Brachot (10a).

However, I later found רבינו בחיי על פרקי אבות --at (25/148)-- explains and bridges the two descriptions... see below


והחכם הזה אנטיגנוס כשהיה דורש ברבים המאמר הזה היו בכלל תלמידיו שני תלמידים ששמם צדוק וביתוס והבינו מתוך דבריו שדעתו היתה, שאין שם פרס, ואמרו אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ואינו נוטל שכרו לערב, ואז נתפקרו ויצאו למינות, וכל אחד היה מקבץ כתות והיו נמשכות אחר דעתו של כל אהד ואחד מהם והם הם שנקראו צדוקיו וביתוסין ובודאי היו כופרין גם בתורה שבכתב אלא שהיו מתפחדין מן חחכמים שהיו הורגין אותן ולכן רצו לעמוד על אמונת תורה שבכתב ופקרו וכפרו בתורה שבעל פה ועדיין יש בעולם מן הכתות האילו בארצות ישמעאל והם הם ששמן קראין שאינן מאמינים כלל בקבלת הכמים תורה שבעל פה אלא בתורה שבכתב בלבד והם בעצמם שינו את שמם קראין כי לא רצו להקרא צדוקין וביתוסין שהוא השם שהחכמים קראום בו על שם המינין הראשונים.]