רצו החכמים לומר כי המוסר הוא שיגדל אדם את נפשו בתועלת מעשית גופניות לפי שהן סולם לעלות אל המידות השכליות עד יעלה עניינו למדרגת מדות הנביא המתנבא ברוח הקדש, שהוא העשירית למדות, כמו שהזכירו רז״ל א) ורוח הקדש גדולה מכולן, ואם כן הכל תלוי במוסר המדות להתהלך בנתיבתו ומתוך רום מעלתו. ויקר תפארת גדלתו הזהיר עליו שלמה בחכמתו (משלי א׳ הי) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תודת אמך, הוא המלך שלמה ע״ה אבי העולם והחכמה. ומפני זה נהג בכל דברי משליו העליונים ומוסריו [הנעימים] לקרוא לכל בני העולם בני, יאמר שם שמע בני ירא את ד׳ בני (שם כ״ד נ״א) חכם בני ושמח לבי (שם כ״ז י״ב) (משלי א׳ י׳) בני אם יפתוך הטאים, (שם ד׳ כי) בני לדברי הקשיבה, ורבים כיוצא בהם, וידוע כי מלת בן נגזר מבנין לפי שהבן בנין האב והאב יסודו ועיקרו, כן שלמה היה יסוד החכמה, וחכמי כל הדורות הבאים אחריו היו בניו שלו, ולכן יתמיד תמיד לקרוא את הכל בני, לפי שההכמה ניתנה לו במתנה וכענין שכתוב (מ״א ה׳ כ״ו) והי נתן חכמה לשלמה וכל יודעיה דור אחר דוד אינה אלא בניין חכמתו, וכן אמרו במדרש שיר השירים (פ״א ח׳) עד שלא בא שלמה למה הייתה תורה דומה לקופה שאין לה אזנים. בא שלמה ועשה לה אזנים אזן והקר... ועל דרך הפשט וכו' עכ"ל
לענ"ד כוונתו על שם הוי"ה דב"ן השייכת לחכמתא תתאה
No comments:
Post a Comment