כאילו מלמדה תפלות

סוטה כ עמוד א - ר"א אומר כל המלמד בתו תורה <כאילו> לומדה תפלות ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות. ובגמ'-- אמר ר' אבהו מ"ט דר"א דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית וכו'... מאי קאמר ר' יהושע הכי קאמר רוצה אשה בקב ותיפלות עמו מתשעת קבין ופרישות

The word תפלות being somewhat unclear as to it's exact meaning yet seemingly understood as something loosely connected to sexuality and sexual promiscuity. That notwithstanding it still remains unclear how תפלות is related to the word תפל which means blandness of taste and spice (תבלין) as in פת תפל of איוב ו or more fundamentally as something not fully developed as in יחזקאל יג כ ועיין מצודות ציון שם....

לענ"ד being that תורה in it's essence is a description of existential reality and not an empirical one, a woman who is naturally predisposed to an empirical world of process and cause/effect is by definition constrained to translating and interpreting all Torah information by way of empirical nature... evolutionary biology... the fundamental drive of spreading genes and self, i.e. sexuality. By definition, anything in terms of interaction with an external world must ultimately be defined in terms of sexuality as faintly mentioned in regard to אות. 

It's only a man who is naturally predisposed in relating to existential dimensions of reality per se that can learn תורה in it's proper "tasty" (בראתי תורה תבלין) and developed form. Hence כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות.

ונכון הוא

[Note also then, beautifully, the word תפלה  being a defining and assessment specifically of how an empirical world (חיי שעה) ought to be, sharing then the same letters, besides being כולו ענין של ייחודים as well...]

[Note also Torah standing conferred upon women specifically by way of their intimate relations-- אשת חבר כחבר, and not by intellectual expertise of the knowledge per se]

זוהר פנחס רלו ע"ב-- יו"ד דא רזא דברית וכו' יו"ד דא איצטריך דלא יתעדי כלל מגו תפלה דיד, דלא יעביד פרודא, וכל חדוה דילה בהאי י' איהו, יו"ד דא בדכורא איהו, ולא בנוקבא, איהו צדיק ואיהי צדק ובגין כך אתקריבת בהדה ומאן דרחיק ליה מאתר דא רחיק הוא מעדונא דעלמא דאתי.    בדכורא איהו צדיק ואיהי צדק בלא יו"ד, איהו איש ואיהי אשה בלא יו"ד, ובגין כך חדוה דילה לאתקרבא בה ולאתעדנא בהדה וכו'... ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד

[And see the Malbim's (16/35) distinction of ערום from חכם, insofar as his character to "go for what he wants" independent of the abstract principles themselves, related to our אני חכמה שכנתי ערמה above as well.]

[ולא נתן תפלה לאלקים (איוב א) עדיין צריך עוד עיון...]